<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ב פ"ה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כתיב [ויקרא י"א] להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. והתורה נתנה בהם סימנין. ושני סימנין יש בבהמה הטהורה שהיא מעלת גרה ופרסותיה סדוקות וחיה בכלל בהמה. כל בהמה וחיה שאין לה שינים בלחי העליון ולא ניבין שהם תלתי בשר כעין שינים בולטין (כחגבים) [בחניכיים] בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר בן גמל שאין לו ניבין עד שיגדל. טמאה שילדה כמין טהורה אסורה. וטהורה שילדה כמין טמאה מותרת. זה הכלל היוצא מן הטהור טהור ומן הטמא טמא. הנולד מן הטרפה מותר. חלב חיה טהורה מותר ודמה אסור וטעון כיסוי ולא נתפרשו סימניה בתורה. וחכמים ז"ל אמרו אם קרנותיה מפוצלות והרבה פיצולין יוצאין מהם ויש אומרים שזקופות וכפופות בראשיהם ואם אינם מפוצלות אם היו עשויות גלדי גלדי כגלדי הבצלים או עגולות ולא רחבות או שיהיו בהם חריצין חריצין כל סביביו והחריצין (תוספין) [תכופין] ומבולעים זה בזה וזה בזה הרי היא חיה וכשרה. עז הבר הוא מין חיה וכן קרש אבל שור הבר הוא מין בהמה. חלב בהמה וחיה טמאה או טרפה צירה ומימי רגליה אסורים כבשרה. גבינות שנעשו מחלב בהמה טהורה וטרפה אם ניקבה כגון שניקב קרום של מוח וכיוצא בו מותרים. אבל אם ידוע שקודם נטרפה כגון יתרת או הוגלד פי המכה שבידוע שהוא שלשה ימים קודם שחיטה כל הגבינות אסורות ויש גדולים מתירים. ואם הטרפות מסירכא כשרה שהרי אם היינו בקיאין בטרפות היתה ניתרת על ידי בדיקה ואם כן הוא ספק ספקא ספק טרפה ספק כשרה ואת"ל טרפה אולי אחר כן נטרפה. ביצי זכר שיחמורתה משלכת מרחמה מותרין. שליה שהחמור נוצר בה מותרת. טרפה שינקה מהכשרה חלב הנמצא בקבתה מותר. וכשרה שינקה מן הטרפה חלב הנמצא בקבתה אסור. הצלול והקרוש מותר. חלב אדם מותר כשפירש מן האשה וחולבתו לתוך כלי. אבל גדול היונק משדי אשה כיונק שקץ ומכין אותו מכת מרדות. תינוק יונק עד סוף ארבעה שנים לבריא וחמשה לחולה. אבל אם פירש שלשה ימים מעת לעת אחר כ"ד חודש כיונק שקץ אם הוא בריא. אבל פירש מתוך חולי שאינו יכול לינק אינו כפורש ויכול לחזור ולינק. ובמקום סכנה מחזירין אותו אפילו אחר כמה ימים ובתוך כ"ד חדש אפילו פירש מתוך בוריו מחזירין אותו. דבש דבורים מותר מפני שאינו מתמצה מגופם אלא כונסים אותו מתוך העשבים בתוך פיהם ומקיאים אותו בכורת כדי שימצאו אותו לאכול ממנו בימות הגשמים ואין בו משום אבר מן החי ולא משום היוצא מן הטמא ואפילו נמצא בתוך הדבש מהדבורים עצמם מותר שהרי נותן טעם לפגם הוא. דבש הצרעין והגזין יש מתירין ויש אוסרין ונכון להחמיר. ואחר שאדיר ונאור. הבדיל בין החשך ובין האור. ובחר בעמו ונתן להם תורתו למאור. להבדיל בין הטמא ובין הטהור. לפיכך אנו חייבים. להיות אליו קדושים. ולהתבסם מכל אבקת רוכל. ולהתרחק מכל נוכל. ולהבדיל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא יאכל.
